בלוג

פוסט זה ממשיך את הפוסט הקודם על יסודות התקשורת בין השותפים במכרז הברידג' הלא תחרותי. בפוסט הקודם, כתבתי על כך שכל הכרזה נושאת עמה בראש ובראשונה שני מאפיינים: כוח וחלוקה. במסגרת פוסט זה אתמקד בעיקר במאפיין החלוקה. אם מאפיין הכוח (שעליו נדון בפוסט הבא) ייתן לנו את התשובה של כמה להכריז (באיזה גובה), מאפיין החלוקה ייתן לנו את התשובה של מה להכריז (הכינוי) - כאשר המטרה העומדת לנגד ענינו היא מציאת הכינוי הנכון (S H D C או NT). אגב, כל המונחים בהטיה ניתן למצוא במילון המונחים בברידג'

שני הפוסטים הקודמים שלי כאן היו תחילתה של סדרה לניתוח מעמיק של יסודות המכרז והתקשורת בברידג'. בקרוב אמשיך ואכתוב עוד בסדרה זו. בינתיים, קצת אתנחתא עם כמה ידיים ששיחקתי לאחרונה עם תלמיד. שבו במקומו. יד ראשונה, יש לכם: AKQJxx Qxx x xxx אף אחד לא פגיע אתם יד רביעית אחרי שלושה פאסים פתחתם 1ספייד. משמאל בא דבל, פרטנר (אני) רידבל ומימין פאס. החלטה ראשונה קלה היא להכריז פאס - אתם בהחלט מרוצים מחוזה של 1 ספייד רידבל. כעת מכריזים 2 דאימונד ופרטנר דבל. מה עכשיו? הרידבל של השותף הראה 10

"שם המשחק" בברידג' זה תקשורת בין שותפים. מאפיין המקנה למשחק את הייחוד שלו בהשוואה למשחקי המחשבה האינדיבידואלים או אפילו לענפי ספורט זוגיים ו/או קבוצתיים הנשענים בעיקר על שיתוף פעולה ו/או סנכרון ברמה הפיזית. במידה רבה ניתן לומר, שכדי להצליח באמת בברידג', על השחקן או השחקנית להיות מסוגלים בראש ובראשונה לתקשר עם אדם אחר - השותף. בפוסט זה אבחן את היסודות של התקשורת בין השותפים במשחק הברידג'. כמו בפוסט הקודם אבחר להתמקד בעיקר במכרז הלא תחרותי: כלומר, זה שהיריבים לא משתתפים בו - ת