חיפוש
  • אלדד גינוסר

יסודות התקשורת בין השותפים


"שם המשחק" בברידג' זה תקשורת בין שותפים. מאפיין המקנה למשחק את הייחוד שלו בהשוואה למשחקי המחשבה האינדיבידואלים או אפילו לענפי ספורט זוגיים ו/או קבוצתיים הנשענים בעיקר על שיתוף פעולה ו/או סנכרון ברמה הפיזית. במידה רבה ניתן לומר, שכדי להצליח באמת בברידג', על השחקן או השחקנית להיות מסוגלים בראש ובראשונה לתקשר עם אדם אחר - השותף. בפוסט זה אבחן את היסודות של התקשורת בין השותפים במשחק הברידג'. כמו בפוסט הקודם אבחר להתמקד בעיקר במכרז הלא תחרותי: כלומר, זה שהיריבים לא משתתפים בו - תקציר נמצא בעמוד 8 של הספרון ברידג' ב- 60 שניות.

ראשית כל, במהלך שלב המכרז בברידג' תקשורת חוקית בין שותפים נעשית במסגרת מידע המועבר על ידי שימוש בכרטיסי ההכרזה (Bid): קומבינציה של גובה וכינוי החוזה המוצע או על ידי כרטיסי הקריאה (Call): פאס (Pass), כפל (Double) וכפל כפליים (Redouble). המידע המועבר באמצעות מהלכים אלה מוסכם מראש בין השותפים או מובן על ידי הגיון בריא אותו הם חולקים. אולם, מידע המועבר בצורה אחרת (למשל על ידי דיבור, מבט או תנועות גוף) אינו חוקי בעליל.

יתרה מזאת, נדרשת מהשותפות שקיפות מלאה ומוחלטת (כלפי היריבים) לגבי המוסכמות בהן היא בוחרת להשתמש. לפיכך, בין השאר, כרטיסי ה"ההכרזה" STOP ו ALERT (אשר לא אעסוק במשמעותם כאן) הם אינם חלק מהתקשורת בין השותפים וייעודם למלא, על פי נהלי המשחק, חובות כלפי היריבים. אם המדובר במוסכמה מיוחדת, היריבים אף יכולים לחקור לעומק על משמעותה.

כדי להבין את הפוסט הזה בצורה הטובה ביותר אני ממליץ לקרוא קודם את הפוסט הראשון שלי: אסטרטגייה בסיסית במכרז (הלא תחרותי) בברידג'. זאת מכיוון שעל מנת להבין את יסודות התקשורת בין השותפים יש להבין את נושאי השיחה והיעדים קודם.

על השפה

בברידג' התקשורת בין השותפים היא שפה לכל דבר. מדובר על שני אנשים אשר מחליפים מידע תוך שילוב של סימנים מוסכמים מראש בתוך מערכת מוגבלת. בתוך כך, כדי ללמוד את שפת הברידג' יש לגשת אל העניין כפי שאנו ניגשים ללימוד כל שפה חדשה: נחוצה היכולת ללמוד מוסכמות חדשות, להבין כללים חדשים ובעיקר לתרגל המון כדי להפוך את הידע לאוטומטי. ועכשיו לענייננו.

מארג השפה בברידג' כולל, אם כן, סך של 38 ביטויים שונים: 35 הכרזות בצורה של קומבינציות של גובה (1-7) וכינוי (NT/S/H/D/C) ו- 3 קריאות בצורה של פאס, כפל וכפל כפליים. מעבר לצורת הביטוי (הכרזה או קריאה) או למשמעות שהשותפות בוחרת להעניק לביטוי (המוסכמה עצמה, בה אדון מייד) - כל ההכרזות משמשות גם הצעה לחוזה משחק - ובכך גם דנתי באריכות בפוסט הקודם שלי.

כמו בכל שפה אנושית, השימוש בהכרזות או קריאות מובן על ידי השותף בעזרת אחת או יותר מן הדרכים הבאות:

1. מוסכמות ידועות מראש (יחידות משמעות גדולות בשפה) - בסיסיות, פשוטות או מורכבות

2. מורפימות ידועות מראש (יחידות משמעות קטנות בשפה) - למשל, הכרזות "מחייבות" "סוגרות" או מאפשרות המשך הכרזה (Signoff, Forcing, Limit)

3. קונטקסט, סינטקסט או כללי תחביר - למשל, תפקיד בהכרזה, תהליך תחימת היד, הכרזות השותף ועוד

4. הגיון בריא - למשל, יחסי הגומלין בין האסטרטגיה לבין התקשורת במכרז כפי שדנתי בפוסט הקודם

יודגש, כי איני בקיא בתחום הבלשנות ואם אחד מהקוראים סבור שבחירת המונחים (מתחום השפה או הבלשנות) מוטעית, אשמח לקבל הצעות ו/או תיקונים. עם זאת, אני סבור כי חשוב להבין את התקשורת בברידג' בראש ובראשונה כסוג של שפה, פורמלית אמנם, בין אנשים. מכל מקום, בפוסט זה אדון רק במאפיין שפה אחד במכרז הברידג': המוסכמה. בהמשך אוסיף ואדון בשאר המאפיינים...

על המוסכמות בשפה

משמעויות ההכרזה השונות הן מוסכמות הנחלקות לטבעיות ומלאכותיות. מרבית ההכרזות בשפת הברידג' הסטנדרט הישראלית הן טבעיות באופיין: כלומר, יש קשר ישיר בין כינוי ההכרזה (NT/S/H/D/C) לבין רצון המכריז (או הנטייה) לשחק בחוזה המתאים ומכאן גם אופיו של המידע המתקבל. לדוגמא, הכרזה של סדרה תראה בראש ובראשונה רצון לשחק בסדרה הזו (למשל, כמות קלפים מסוימת ו/או מינימלית בסדרה) או למשל, הכרזה של ללא שליט תראה נטייה מסוימת לשחק במשחק ללא שליט (יד מאוזנת או חצי מאוזנת, חוסר התאמה, כוח כללי).

על אף שמדובר בהכרזות טבעיות לכאורה, מאחר ובכל זאת ויש צורך להסכים מראש אודות אלמנטים (סמנטיים בעיקר) במאפייני החלוקה ו/או בכוח (נקודות) הדרוש לכל הכרזה, מדובר במוסכמות לכל דבר -אשר אכנה אותן כאן: מוסכמות בסיסיות. גם הכרזות של ברירת מחדל (יידונו בהרחבה בעתיד) יכולות להיחשב כמוסכמות טבעיות (ובסיסיות). למשל, הפתיחה ב- 1 מינור היא פתיחת ברירת מחדל (כאשר אין אפשרות לפתוח במייג'ור עם חמישייה), אך גם בהכרזה זו ישנה כמות מינימלית ונטייה טבעית המובטחות עבור הכרזת הסדרה (למשל, לפחות שלושה קלפים בסגנון Better Minor).

שאר הכרזות הן מלאכותיות באופיין: כלומר, הכרזות שאין קשר כלל בין כינוי ההכרזה לבין רצון או נטיית המכריז לשחק. על הכרזות אלה יש להסכים מראש במיוחד והן נחלקות למוסכמות פשוטות או מורכבות. למשל, הפתיחה החזקה ב- 2C, סטיימן, קיוביד, כפל "הוצאה", בלקווד ואפילו מוסכמת ההעברה (Transfer) נחשבות למוסכמות פשוטות. מוסכמות אלה כה שכיחות בסטנדרט הישראלי שהן כבר נלמדות באותו אופן כמו המוסכמות הבסיסיות. לעומתן, המוסכמות המורכבות נדירות יותר בהופעתן ולכן פחות חשובות, אך בכל זאת מוסיפות המון עניין למכרז ושחקנים רבים נהנים לשכלל ולפלפל את התקשורת המשותפת בעזרתן (על מוסכמות מורכבות ראו עמודים 36-37 בספרון ברידג' ב- 60 שניות).

כעקרון, המוסכמות המלאכותיות מושתתות על תעדוף של השותפות: למשל, הבחירה לשחק את מוסכמת "סטיימן" (Stayman) בתגובה לפתיחה בללא שליט היא למעשה בחירה המתעדפת מציאת התאמה בסדרת מייג'ור (של 4 מול 4) על פני הכרזת תשובה טבעית של 2C. וכך כל המוסכמות הפשוטות והמורכבות.

על המידע המתקבל

המטרה המרכזית של החלפת המידע היא להגיע למצב בו לפחות אחד מבין השותפים מבין מה יהיה החוזה הסופי - הן מבחינת גובה (או סוג חוזה) והן מבחינת כינוי. לשם כך, ברוב ההכרזות ישנו שחקן המנווט את העניינים (קפטן ההכרזה - לא אעסוק בו כלל בפוסט זה) ושחקן אשר שואף לתאר את ידו - התפקידים יכולים להתחלף במהלך המכרז עד למציאת החוזה המוסכם.

אסור לשכוח, כי התנאים להכרזה או המידע המועבר (לגבי חלוקה ונקודות) הנדרשים לרוב ההכרזות הטבעיות אמורים לייצג בעקרון (אך לא בהכרח) את הנטייה לביצוע החוזה המוכרז - ככל שההכרזה גבוהה יותר כך הנטייה לביצוע החוזה המוכרז מתחזקת. לפיכך גם ניתן לקבוע בוודאות מסוימת שמרבית ההכרזות הנמוכות (גובה 1-2) משמשות את השותפות בעיקר להעברת מידע. איך זה עובד?

מטרתו של השחקן המתאר את ידו: לצמצם ככל האפשר את טווח הידיים האפשריות שהוא מתאר בפני שותפו (מבחינת כוח וחלוקה). זאת, כאשר ההכרזה הראשונה קובעת את המסגרת (ספקטרום אפשרי של ידיים) וההכרזות הבאות, מצד אותו שחקן, יגבילו ויצמצמו את התיאור הראשוני או יוסיפו עליו בעת הצורך. המידע המועבר מתייחס בראש ובראשונה לשני פרמטרים חשובים ביד המכריז:

1. כמות הכוח - הנמדד בעיקר בנקודות (גבוהות, התאמה, אורך)

2. מאפייני חלוקה שונים - למשל חלוקה כללית של היד (מאוזן, חצי מאוזן, לא מאוזן) או כמות קלפים בסדרה מסוימת

לדוגמא, פתיחה ב 1H מראה על לפחות 12 נקודות וכן על לפחות חמישה קלפים בסדרה - מדובר על מידע כללי למדי ולכן אפשר לכנותו כיוון או נטייה. וכך בהכרזת ההמשך אם יכריז הפותח 2H יראה בכך לרוב 12-14 נקודות (הגבלה משמעותית של טווח הפתיחה) עם לפחות שישה קלפים בהארט (תוספת בחלוקה, של קלף אחד בהארט). אולם במקביל, פתיחה של 1NT כבר מוגדרת למדי: 15-17 נק"ג וחלוקה מאוזנת.

כל אופן יש לשים לב לנטייה הטבעית של רוב ההכרזות התיאוריות (הכרזה נמוכה מראה על פחות נקודות, הכרזת סדרה מראה על קלפים בסדרה, חזרה על סדרה מראה על עוד קלפים בסדרה וכו'). למשל הכרזת התשובה או הכרזת ההתערבות של 1H אמנם שונות מהכרזת הפתיחה במאפייני הנקודות והחלוקה בשל ההקשר ההכרזה השונה - אך דומות בנטייתן הטבעית: הארט זה הארט.

גם הכרזות ברירת המחדל מעבירות מידע, הגם שלא מדוייק: כך למשל הפתיחה ב 1 מינור, התשובה של 1NT או התשובה המלאכותית של 2D לפתיחה חזקה של 2C הן הכרזות של ברירת מחדל, אשר מספקות מידע חיוני לגבי כוח היד (נקודות) אך מראות בעיקר מה לא ניתן להכריז (מבחינת סדרות, חלוקה או נקודות). הכרזות כאלה קיימות בין היתר כי מגוון אפשרויות החלוקה בברידג' גדול מכדי שהשפה תצליח ללכוד בצורה "הרמטית". במילים אחרות, ברוב המערכות של ההכרזות יש להחזיק מעין הכרזת "פח זבל" אשר תאפשר לתאר ידיים שאינן מתאימות להכרזות אחרות. בכל מקרה, על הכרזות ברירת מחדל אני מבטיח להרחיב בעתיד.

במסגרת ההכרזות המלאכותיות ישנן גם הכרזות שאלה (Asking Bids), למשל "בלקווד" (שאלה על כמות אסים) או "סטיימן" (שאלה על רביעיות במייג'ור). על אף שהכרזות אלה שואלות את השותף לגבי אלמנט מסוים בידו, בצורה עקיפה הן גם מעבירות מידע, המופק בעזרת הגיון המוכל על עצם היכולת או הרצון של השחקן לשאול את השאלה המסוימת. למשל, תשובה של 2C "סטיימן" לפתיחה של 1NT שואלת על רביעיות במייג'ור - מכאן ניתן להסיק כי יש למשיב רביעייה באחת או שתי סדרות המייג'ור, אחרת לא היה שואל.

הכרזות המתנה (Relay Bids) הן נדירות ושייכות בעיקר למוסכמות מורכבות יותר. מטרתן של הכרזות ההמתנה העיקר לאפשר לשותף להמשיך ולתאר את ידו - וככאלה אינן מוסרות מידע כלל. כך למשל, במוסכמת "העברה": הכרזת ההשלמה לסדרה (קרי, חובתו של הפותח בללא שליט להשלים מסדרת ההעברה לסדרת המשחק: 1NT-2D*-2H) היא בבחינת הכרזת המתנה לתיאור נוסף מצד המשיב ואינה מעבירה מידע כלל!

מילה אחת על מה שכיניתי מורפימות (יחידות מידע קטנות בשפה) בשפת הברידג', בהן אעסוק בהרחבה בפוסט הבא. לכל ההכרזות מצטרפת משמעות נוספת לגבי רצון כללי של המכריז לגבי המשך ההכרזה/תקשורת: לפיכך כל ההכרזות נחלקות להכרזות מחייבות המשך (Forcing Bids), הכרזות סוגרות המשך (Signoff Bids) והכרזות מאפשרות המשך (Limit Bids). נסתפק בכך בינתיים.

על הסמנטיקה והפלורליזם

כידוע, באופיין המהותי של מוסכמות אנושיות להיות תלויות תרבות מקום ו/או תקופה. כך גם הדבר לגבי מוסכמות במשחק הברידג' - הסטנדרט הישראלי אמנם דומה לסטנדרט האמריקני אך לא זהה ושניהם בכלל שונים מהסטנדרט הפולני או הסיני. מעבר לכך, גם בברידג' הישראלי המוסכמות הנהוגות עברו עשרות שינויים (גדולים או קטנים) במהלך ה- 30 שנה האחרונות.

למשל, כאשר אני התחלתי לשחק (1993) שיטת הפתיחה הנהוגה ללימוד ומשחק הייתה "Four card Major" (הכרזת פתיחה במייג'ור אפשרית עם לפחות ארבעה קלפים בסדרה ), אך זו כבר החלה להתחלף לשיטה השכיחה כיום: "Five card Major" (הכרזת פתיחה במייג'ור אפשרית עם לפחות חמישה קלפים בסדרה). אפילו באותה תקופה (כיום - 2016) ובאותו מקום (ישראל) יש חוסר אחידות בין המוסכמות הנלמדות/משוחקות. לדוגמא, כבר בהכרזת הפתיחה במינור - כאשר יש הבוחרים לשחק את פתיחת המחדל בסגנון של "Better minor" (פתיחת המחדל היא במינור הארוך או האיכותי) מול אלה המעדיפים את ה- "Short Club" (פתיחה ב- 1C מבטיחה לפחות שני קלפים והיא פתיחת המחדל היחידה). הדבר מחריף ואי האחידות בולטת ככל שמתקדמים למוסכמות מורכבות יותר.

יתרה מזאת (או פסקה אחת למדקדקים בכללים), ההבדלים שקיימים בין משמעות ההכרזות השונות בכל הנוגע לתנאים הדרושים להכרזה מבחינת כוח (נקודות) הם בעיקרם הבדלים סמנטיים. זאת, מכיוון ששיטת הנקודות לשקלול וכימות הערכת יד של המכריז כמוה כ"גלגלי עזר" להתחלת לימוד המשחק - למעשה, שיטת ספירת הנקודות מהווה מדריך כללי ואינה מייצגות בצורה מדויקת את היד עצמה (על נושא "הערכת יד" ראו עמודים 6-7 בברידג' ב- 60 שניות, וכן מבטיח לעסוק בו בפוסט עתידי). כלומר, השאלה האם הכרזת הזמנה של המשיב היא 10-12 או 11-12 היא שאלה סמנטית - החשוב הוא שברור לשני השותפים שמדובר בהכרזת הזמנה.

כבכל תחום, גם בברידג' קיים דיון תמידי (בעיקר בין המומחים) באשר ליתרונות וחסרונות של המוסכמות השונות לאותם המצבים. אך מדובר בדיון ברזולוציה גבוהה למדי, כאשר לרוב אין הבדלים משמעותיים בין המוסכמות והחשיבות היא בראש ובראשונה לשחק מוסכמות המוכרות ומובנות לשותפות. כלומר, שוב, תקשורת בין השותפים זה "שם המשחק".

לסיום, עיקר "ברידג' ב- 60 שניות" עוסק בשפת הברידג' הישראלי. במאמר מוסגר אציין כאן כי שמו הראשון -ואולי האפרורי יותר- של הספרון היה "שיחון ברידג'", בהתאם לאחת ממטרותיו המרכזיות: מדריך כיס בסיסי -זמין, ידידותי וקומפקטי- לשפת הברידג' הישראלית בשנת 2016.

בפוסט/פוסטים הבאים אעסוק בשאר מאפייני התקשורת שציינתי כאן:

א. הכרזות מחייבות/סוגרות ומאפשרות המשך (מה שכיניתי למעלה: מורפימות בשפה)

ב. תפקידים במכרז, תחימת היד, הכרזות השותף, סדר או קצב ההכרזות (מה שכיניתי למעלה: קונטקסט, סינטקסט או כללים תחביריים בשפה)

שאלות/הערות יתקבלו בברכה


251 צפיות

Contact: 03- 6417470 / e.ginossar@gmail.com /  www.60secbridge.co.il ישראל

  • w-facebook
  • Twitter Clean
  • w-googleplus

© Eldad Ginossar. Proudly created with Wix.com